פולהאם (כדורגל)

פולהאם
Fulham
מידע כללי
כינוי	הקוטג'רס, הלבנים, השושנים הצחורות
תאריך ייסוד	1879
אצטדיון	קרייבן קוטג', פולהאם ; פרברי לונדון ; (תכולה: 22,384)
בעלים	שאהיד חאן
יו"ר	שאהיד חאן
מאמן	מרקו סילבה
ליגה	פרמייר ליג
	www.fulhamfc.com
תלבושת

מועדון הכדורגל פולהאם (באנגלית: Fulham Football Club) הוא מועדון כדורגל אנגלי, משכונת פולהאם שבלונדון, המשחק בליגת העל האנגלית, הפרמייר ליג. מאז 1896 עורכת הקבוצה את משחקיה הביתיים באצטדיון קרייבן קוטג', השוכן ליד נהר התמזה. הקבוצה מכונה הקוטג'רס על שם אצטדיונה הביתי. ה"קוטג" המקורי היה בקתת ציד מלכותית שנבנתה על ידי הברון השישי, ויליאם קרייבן, בשנת 1780.^[1]

הישגי השיא של המועדון הם השתתפות בגמר גביע ה-FA בשנת 1975, והגעה לגמר הליגה האירופית 2010.

היסטוריה

ימי החובבנות (1879–1898)

פולהאם החלה את דרכה ב-1879 כקבוצת כדורגל תחת השם: "בית הספר הדתי של כנסיית הקדוש אנדרוס, פולהאם" (Fulham St Andrew's Church Sunday School). היא נוסדה על ידי מאמינים של כנסייה אנגליקנית במערב לונדון, אנגליה (בכנסייה, שקיימת עד היום, מוצג לוח המנציח את הקמת הקבוצה). בשנת 1887 זכתה הקבוצה בגביע מערב לונדון לחובבנים, ושנה לאחר מכן קוצר שם הקבוצה לשם פולהאם. בנוסף לגביע, סיימה הקבוצה במקום הראשון בליגה של מערב לונדון. בעונת 1886/1887 תלבושת הקבוצה הייתה חולצה לבנה ומכנסיים חצי אדומים-חצי לבנים. משחקה הראשון באצטדיון הקרייבן קוטג' נערך ב-1896 מול קבוצה שהייתה באותה תקופה יריבתם המרכזית, מועדון הכדורגל מינרווה.

הליגה הדרומית (1898–1907)

פולהאם קיבלה מעמד של מועדון מקצועני ב-12 בדצמבר 1898, אותה שנה בה עלתה לליגת המשנה של הליגה הדרומית. במהלך עונת 1900/1901, אימצה הקבוצה תלבושת הדומה מאוד לתלבושתה הנוכחית של ארסנל. שנתיים לאחר מכן עלתה פולהאם לליגה הדרומית הראשונה. התיעוד הראשון של תלבושת לבנה לגמרי אירע ב-1903, ומאז ועד היום חולצות המועדון לבנות והמכנסיים שחורים, בתוספת דגמי גרביים שבמהלך השנים השתנו משחור לשחור-לבן ולבסוף ללבן לחלוטין. בליגה הראשונה הם זכו פעמיים באליפות, בעונות 1905/1906, ו-1906/1907.

"הפוטבול ליג" (The Football League, "ליגת הכדורגל") (1907–1949)

בעקבות שתי הזכיות באליפות, קיבלה פולהאם הזמנה להשתתף בליגת המשנה של הפוטבול ליג. ב-3 בספטמבר 1907, נערך משחקה הראשון של הקבוצה בליגה, נגד האל סיטי, ונגמר בהפסד ביתי 0–1. ניצחונה הראשון של הקבוצה הגיע ארבעה ימים לאחר מכן, כשניצחה את דרבי קאונטי באותה תוצאה. בהמשך העונה הגיע המועדון להישגים מרשימים, ובסוף העונה היה רחוק שלוש נקודות מעלייה לליגה הראשונה, ומוקם במקום הרביעי בטבלה. למרות האכזבה, עונה זו התבררה כעונה המוצלחת ביותר של פולהאם בכל 21 שנות השתתפות המועדון בליגה, כשבסופן, בעונת 1927/1928, ירדה הקבוצה לליגה השלישית, לאחר שניצחה 13 משחקים בלבד כל העונה, מתוך 42 שנערכו.

נקודת השיא בעונתה הראשונה של פולהאם בליגה השלישית הייתה ניצחון חוץ בתוצאה של 3–8 על לוטון טאון בגביע האנגלי. למעשה, המועדון הגיע לחצי הגמר של הטורניר, שם הושפלו 0–6 על ידי ניוקאסל יונייטד. זוהי תוצאת שיא עד היום במשחק חצי גמר בטורניר זה. שנתיים לאחר מכן המועדון זכה בגביע אתגר לונדון.

במהלך כל התקופה, יו"ר המועדון היה איש העסקים והפוליטיקאי הנרי נוריס. הוא זה שבדיעבד גרם להקמתה של היריבה המקומית של פולהאם, צ'לסי. לאחר שסירב להצעתו של איש העסקים גאס מירס להעתיק את מגרשה הביתי של פולהאם למקום בו ניצב כיום אצטדיון סטמפורד ברידג', החליט מירס ליצור קבוצה משל עצמו שתשתמש בשטח זה, והקים את צ'לסי. ב-1910 החל נוריס לשמש גם כן כיו"ר של יריבה עירונית אחרת, ארסנל.

לאחר שלוש עונות בליגה השלישית, בהן סיימה הקבוצה במקום החמישי, השביעי והתשיעי (מתוך 22 קבוצות), הצליחה הקבוצה בעונה הרביעית, עונת 1931/1932, לסיים במקום הראשון ולחזור לליגת המשנה, כשמאזנם עומד על 24 ניצחונות מתוך 42 משחקים, 111 שערים, ומשחקם האחרון בעונה הסתיים בניצחון מוחץ 2–10. בעונה שלאחר מכן פספסה פולהאם עלייה לליגה הראשונה, כאשר סיימה במקום השלישי, כשהמקום השני היה מספיק לה לעלייה. בהמשך, הציגה הקבוצה מספר שנים של הופעות בלתי יציבות עם עליות וירידות חדות. אחד ההישגים שנרשמו במהלך תקופה זו היה הגעה נוספת למעמד חצי גמר הגביע האנגלי בעונת 1935/1936. ב-8 באוקטובר 1938, הגיע מספר שיא של 49,335 צופים לקרייבן קוטג', למשחק בין פולהאם למילוול.

ליגות וגביעי כדורגל שובשו קשות עקב מלחמת העולם השנייה ב-1939, ומשום כך הליגה הופרדה לאזורים מקומיים. הליגה החדשה נחנכה בעונת 1946/1947. בעונת 1948/1949, לאחר שלוש עונות, סיימה הקבוצה בראש הליגה השנייה, עם מאזן ניצחון-תיקו-הפסד של 9-9-24, אותו מאזן שהעלה אותה מהליגה השלישית 17 שנה לפני כן, ועלתה לליגה הראשונה.

1949–1969

מצב הקבוצה לאחר עלייתה לליגה הראשונה של הפוטבול ליג לא היה טוב, ולאחר שתי עונות בהן סיימה במקומות ה-17 וה-18, סיימה בעונה השלישית, עונת 1951/1952, במקום האחרון, עם שמונה ניצחונות בלבד מתוך 42 משחקים, וירדה שוב לליגה השנייה. ב-20 במאי 1951, שיחקה פולהאם נגד סלטיק במונטריאול מול קהל של 29,000 צופים, באחד המשחקים הראשונים של פולהאם בצפון אמריקה.

בשנים הראשונות אחרי חזרת הקבוצה לליגה השנייה היא הפגינה רמה בינונית במשחקיה, אך בשנת 1958 הגיעה בשלישית לחצי גמר גביע ה-FA, והשתמשה במומנטום שנוצר כדי לחזור לליגה הראשונה בעונה הבאה, עונת 1958/1959, שבה סיימה את הליגה במקום השני, לאחר שפילד ונסדיי. גראהם לגאט הצטרף לשורות המועדון ב-1958, וכבש לזכות הקבוצה 134 שערים ב-277 הופעות, עובדה שהופכת אותו לכובש החמישי בתולדות פולהאם. בסיום עונת 1959/1960 הגיעה פולהאם למקום העשירי בליגה הראשונה, מיקום שיא בעבורה עד לעונת 2003/2004, בה סיימה במקום התשיעי. הישג נוסף שנרשם באותה תקופה היה הגעה רביעית לחצי גמר גביע ה-FA, בשנת 1962.

בזמן זה הקבוצה שיחקה באופן קבוע מול קהל של 30,000 אוהדים במשחקי הבית, למרות מאבק הקבוצה להישארות בליגה. בעונות אלו ניצלה פולהאם מספר פעמים מירידה ברגע האחרון, כמו בעונת 1965/1966, כשבפברואר 1966 היו לפולהאם רק 15 נקודות מ-29 משחקים. מתוך 13 משחקיה האחרונים של הקבוצה היא ניצחה 9 וסיימה 2 בתוצאת תיקו, וכך ניצלה. בעונת 1967/1968 ירדה שוב הקבוצה לליגה השנייה, לאחר שניצחה רק עשרה מתוך 42 משחקי העונה, ובעונת 1968/1969 ניצחה רק שבעה משחקים מתוך 42 וירדה לליגה השלישית.

אחת הדמויות המשפיעות ביותר בהיסטוריה של פולהאם היא שחקן העבר שלה ג'וני היינס. היינס, המוכר בתור "מר פולהאם", ומאוחר יותר בכינויו "המאסטרו", חתם במועדון בשנת 1950, כשהיה תלמיד בית הספר ועשה את הופעת הבכורה שלו בקבוצת הבוגרים ביום הקופסאות לשנת 1952 במפגש נגד סאות'המפטון בקרייבן קוטג'. הוא שיחק במדי הקבוצה 658 משחקים במהלך 18 שנים, בהם כבש מעמדת הקשר ההתקפי 158 שערים, והוא מלך ההופעות של הקבוצה, ואף היה מלך השערים שלה עד שב-1991 גורדון דייוויס שבר את שיא הכיבושים שלו. הופעתו האחרונה במועדון הייתה ב-17 בינואר 1970. מיוחס לו לעיתים קרובות תואר השחקן הטוב ביותר בהיסטוריית המועדון והעובדה שלא שיחק בשום מועדון בוגרים בבריטניה חוץ מפולהאם הוסיפה לכבוד אותו קיבל מהאוהדים. הוא רשם 56 הופעות בנבחרת אנגליה (כשב-22 מהם תפקד כקפטן) ולמרות יכולתו הגבוהה נשאר במועדון גם כאשר קבוצתו שיחקה בליגת המשנה. היינס נפצע בתאונת אופנוע ב-1962 ומאז הפסיק לשחק בנבחרת אך המשיך לשחק בפולהאם עוד כשמונה שנים. בנובמבר 1968 שימש כמאמן זמני, במקום בובי רובסון, שפוטר.

1970–1994

הקבוצה לא נותרה בליגה השלישית למשך זמן רב, ולאחר שתי עונות, 1969/1970 ו-1970/1971, עלתה בחזרה לליגת המשנה מהמקום השני. בתקופה זו הוזמנה הקבוצה לגביע האנגלי-איטלקי, בו סיימה ארבעה משחקים ברציפות בתוצאות תיקו בין השנים 1972 ו-1974.

באמצע שנות השבעים, תחת המאמן אלק סטוק, נערך מסע רכש יקר והובאו מספר שחקני מפתח, בהם בובי מור ואלן מאלרי.

התגמול על מסע הרכש היה הגעתם היחידה בהיסטוריה לגמר גביע ה-FA, בשנת 1975. במשחק הגמר הפסידה פולהאם לוסטהאם יונייטד.

בהגעתם לגמר שברו שחקני פולהאם שיא בכך ששיחקו 11 משחקים בדרכם לגמר, הכי הרבה משחקים אי פעם במסגרת גביע ה-FA (כמות המשחקים גדלה בשל משחקים שהסתיימו בתיקו וגררו משחק חוזר). כהכנה למשחק הגמר הוציא המועדון סינגל בשם "ויוה אל פולהאם" (שבוסס על "Y viva España" של מנולו אסקובר), שעד היום מתנגן לעיתים במשחקי הקבוצה. השיר הגיע למקום ה-46 במצעדי הפופ בשנת 1975. הגעת הקבוצה לגמר השיגה לה כרטיס לטורניר אירופי לא בולט בשם הגביע האנגלו-סקוטי, בו הגיעה לגמר והפסידה למידלסברו.

לקבוצה המצליחה הצטרפו גם שחקנים כמו ג'ורג' בסט, ששיחק 47 משחקים במדי המועדון בעונת 1976/1977, ורודני מארש שגדל בפולהאם בשנות ה-60 וחזר לקבוצה בעונה זו, כשהוא משתתף ב-16 משחקים בלבד. תקופה זו הייתה אחת המוצלחות בהיסטוריה של פולהאם.

השאננות שנגרמה כתוצאה מהתקופה המדוברת גרמה לירידה חוזרת של פולהאם לליגה השלישית, כשניצחה רק 11 משחקים מתוך 42 בעונת 1979/1980. כישלון הקבוצה גרם לפיטורי המאמן בובי קמפבל, ולהחלפתו על ידי מלקולם מקדונלד. זה האחרון בנה קבוצה חדשה וצירף מספר שחקנים חשובים כגון: ריי הוגטון, טוני גייל, פול פארקר, גרי פייטון וריי לואינגטון. בשנים 84–1980, תחת הנהגתו של מקדונלד, הצליחה הקבוצה מאוד וחזרה לליגה השנייה בעונת 1981/1982. ב-1980, ייסדה פולהאם את קבוצת הראגבי של המועדון, "Harlequins Rugby League" ("מוקיוני ליגת הראגבי"), קבוצה שנועדה להוות זרם נוסף של הכנסה לקבוצת הכדורגל. בתחילה נקרא המועדון: "מועדון הראגבי של פולהאם", ושיחק בקרייבן קוטג', אך בשנת 1984 נפרד המועדון מקבוצת הכדורגל והעתיק את מגרשו הביתי.

פולהאם החמיצה עלייה לליגה הראשונה כשהפסידה 0–1 לדרבי קאונטי ביום האחרון לעונת 1982/1983, כשניצחון היה מעניק לה את העלייה. חובות כבדים שהצטברו גרמו להידרדרות הקבוצה, ובעונת 1986 היא נשרה שוב לליגה השלישית. המועדון היה קרוב לפשיטת רגל ב-1987, במקביל לניסיון איחוד כושל עם קווינס פארק ריינג'רס. רק התערבותו של שחקן העבר של המועדון, ג'ימי היל, הצילה את פולהאם. הוא שינה את שם הקבוצה ל-"מועדון הכדורגל פולהאם 1987 בע"מ". באותה שנה השתתפה הקבוצה במשחק שנערך במסגרת פרס הפוטבול ליג נגד אלדרשוט, והמשחק הוכרע רק לאחר 28 בעיטות עונשין.

ב-1992, בעקבות ייסודה של הפרמייר ליג, שונה שם הליגה שלישית בה שיחקה הקבוצה ל"ליגת המשנה". לאחר ביצועים חלשים בעונת 1993/1994 הודחה פולהאם לליגה השלישית החדשה, הרביעית והאחרונה בדירוג הליגות המקצועניות, מה שהוביל למינויו של יאן ברנפוט כמאמן.

שפל המדרגה (1994–1997)

ברנפוט סיים את עונתו הראשונה בפולהאם במקום השביעי. עונת 1995/1996 הייתה השנה הגרועה ביותר בתולדות המועדון, כשהוא סיים במקום ה-17 בליגה הרביעית. בעקבות זאת פוטר ברנפוט מתפקידו כמאמן, אך מילא מספר תפקידים שונים במועדון למשך זמן קצר.

בפברואר 1996 מונה השחקן מיקי אדמס למאמן הקבוצה, ביצע מהפך בקבוצה והתחיל עידן חדש.

כשלצידו סיימון מורגן, ביצע אדמס תפנית, סיים עם הקבוצה במקום השני בליגה והעלה אותה לליגה השלישית, כשבמקום הראשון מסיימת ויגאן את'לטיק שעקפה את פולהאם רק בזכות הפרש שערים טוב יותר.

נסיקה דרך הליגות (1997–2001)

בקיץ 1997 קנה איש עסקים מוחמד אל-פאיד את הקבוצה ופיטר את אדמס בשל פתיחת עונה גרועה שלו, ובמקומו מינה את ריי וילקינס וקווין קיגן למאמנים, כשהם מבטיחים לעלות את הקבוצה לפרמייר ליג בתוך חמש שנים.

לאחר ויכוח על בחירת שחקנים עזב וילקינס את פולהאם, והשאיר את ניהולה המלא לקיגן, שהעלה את הקבוצה לליגה השנייה בצורה מרשימה, כשהיא צוברת 101 נקודות מתוך 138 נקודות אפשריות. הקפטן שלה, כריס קולמן, היה השחקן היקר ביותר בליגה השלישית. קיגן עזב לאחר מכן כדי לאמן את נבחרת אנגליה והוחלף על ידי שחקן העבר פול ברסוול.

ברסוול פוטר במרץ 2000, לאחר היחלשות הקבוצה במהלך העונה. הצרפתי ז'אן טיגנה החליפו והחתים מספר שחקנים צעירים, כשהבולט בהם הוא לואיס סאהה. החלטה זו השתלמה ופולהאם סיימה את העונה עם 100 שערים ב-46 משחקים, והשלימה עליית ליגה שלישית ברציפות, כשהיא עולה לפרמייר ליג. במהלך עונה זו, קפטן הקבוצה, כריס קולמן, היה מעורב בתאונת דרכים וסיים את קריירת המשחק שלו. השחקן היחיד ששיחק עם פולהאם בארבע הליגות היה שון דייוויס.

פולהאם בפרמייר ליג (2001–2013)

בעונתה הראשונה בליגה, עונת 2001/2002 סיימה הקבוצה במקום ה-13, לאחר מכן עזבה את אצטדיונה קרייבן קוטג' לטובת שיפוצים ועברה לשחק באצטדיונה של קווינס פארק ריינג'רס לופטוס רואד אך עלתה לגביע האינטרטוטו, שבו זכתה בשנה שלאחר מכן, כשגברה על בולוניה האיטלקית 3–5 בצמד משחקים. בעונת 2002/2003 סיימה במקום ה-14. בעונת 2003/2004 סיימה במקום התשיעי, מיקום שיא עד אז. בעונת 2004/2005 חזרה לשחק באצטדיונה המקורי וסיימה במקום ה-13. בעונת 2005/2006 סיימה במקום ה-12. בעונת 2006/2007 סיימה במקום ה-16, מרחק נקודה מהקו האדום. בעונת 2007/2008 סיימה במקום ה-17, עם 36 נקודות, כשבינה ובין ירידה לליגה השנייה מבדילים שלושה שערי זכות בלבד. עונת 2008/2009 הייתה עונת השיא בכל הזמנים של הקבוצה, והיא סיימה במקום ה-7, שהקנה לה זכות עליה לליגה האירופית. במפעל זה הגיעה הקבוצה עד לשלב הגמר ובו הפסידה לאתלטיקו מדריד בהארכה בתוצאה 1–2, לאחר שבתום 90 דקות התוצאה הייתה 1-1. בעונת 2009/2010 סיימה במקום ה-12. בעונת 2010/2011 סיימה במקום השמיני ועלתה שוב לליגה האירופית, אך לא זכתה להצלחה. בעונת 2011/2012 סיימה במקום התשיעי. בעונת 2012/2013 סיימה במקום ה-12.

הבעלים החדשים (2013–2014)

לאחר דשדוש מתמשך במהלך 12 עונות בפרמייר ליג, בהם התמצבה הקבוצה כקבוצת אמצע-תחתית, הועבר המועדון בתחילת עונת 2013/2014 מידיו של אל-פאייד אל איש עסקים אמריקאי-פקיסטני, שאהיד חאן, שמשמש גם כבעלים של קבוצת הפוטבול האמריקאית ג'קסונוויל ג'אגוארס. אמנם, בסוף העונה סיימה הקבוצה במקום ה-19 וירדה לליגת המשנה האנגלית.

2014 והלאה

בעונת 2014/15 פולהאם הציבה מטרה לעלות לפרמייר ליג אך נכשלה וסיימה במקום ה-17. בעונת 2015/2016 פולהאם שוב אכזבה וסיימה במקום ה-20 והייתה באזור הירידה לליגה השלישית אך לבסוף ניצלה מירידת ליגה.

עונת 2017/2018 הייתה מצוינת עבור פולהאם ותחת המאמן הסרבי סלבישה יוקאנוביץ' הקבוצה סיימה במקום השלישי בעונה הסדירה - מקום שמוביל למשחקי הפלייאוף על העלייה לפרמייר ליג. בחצי גמר הפלייאוף פולהאם פגשה את דרבי קאונטי. במשחק הראשון הפסידה פולהאם 0–1 לדרבי, אך בגומלין שנערך באצטדיונה הביתי הקרייבן קוטג', היא ניצחה 0–2 והעפילה לגמר פלייאוף הצ'מפיונשיפ.

ב-26 במאי 2018 ניצחה פולהאם באצטדיון ומבלי את אסטון וילה במשחק גמר פלייאוף בתוצאה 0–1, ובכך הבטיחה את עלייתה לפרמייר ליג לאחר ארבע עונות בליגת המשנה^[2]. את עונת 2018/2019 סיימה פולהאם במקום ה-19 לאחר שהשיגה 26 נקודות בלבד וספגה את כמות השערים הגדולה ביותר בליגה (81), וירדה לליגת המשנה לאחר עונה אחת בפרמייר ליג. בתום עונת 2019/2020 חזרה שוב לפרמייר ליג לאחר ניצחון בגמר הפלייאוף על ברנטפורד. בסיום עונת 2020/2021 בפרמיירליג ירדה פולהאם בחזרה לליגת המשנה הצ'מפיונשיפ, לאחר הפסד לברנלי, 3 מחזורים לפני סיום העונה.

ב-2 ביולי 2021 מונה המאמן הפורטוגלי מרקו סילבה כמאמן הקבוצה והצליח להחזיר אותה לפרמייר-ליג אחרי עונה אחת בלבד תוך שהיא זוכה באליפות ליגת המשנה (סיימה במקום הראשון בטבלה). בסך הכל בחמש שנים רשמה פולהאם 3 עליות לפריימרליג, ו-2 ירידות לצ׳מפיונשיפ. בעונה שלאחריה הצליחה להתברג ברוב העונה בחלק העליון של הטבלה וסיימה את העונה במקום ה-10.

תארים

גביע ה-FA
- סגנית - 1975
הגביע האנגלו-סקוטי סגנית
- סגנית - 1975
גביע האינטרטוטו
- 2002
הליגה האירופית:
- סגנית - 2010

אליפות הצ'מפיונשיפ

1948/1949, 2000/2001, 2021/2022

שחקנים

סגל נוכחי

נכון ל-1 בספטמבר 2024^[3]

מס'		עמדה	שם
1	גרמניה	שוער	ברנד לנו
2	הולנד	מגן	קני טטה
3	ניגריה	מגן	קלווין באסי
5	דנמרק	בלם	יואכים אנדרסן
6	אנגליה	קשר	הריסון ריד
7	מקסיקו	חלוץ	ראול חימנס
8	ויילס	קשר	הארי וילסון
9	ברזיל	חלוץ	רודריגו מוניז
10	סקוטלנד	קשר	טום קיירני (קפטן)
11	ספרד	קשר	אדאמה טראורה
15	ספרד	מגן	חורחה קואנקה

מס'		עמדה	שם
16	נורווגיה	קשר	סנדר ברגה
17	ניגריה	חלוץ	אלכס איוובי
18	ברזיל	קשר	אנדראס פריירה
19	אנגליה	חלוץ	ריס נלסון (בהשאלה מארסנל)
20	סרביה	קשר	סשה לוקיץ'
21	בלגיה	מגן	טימותי קסטאן
23	גרמניה	שוער	שטיבן בנדה
30	אנגליה	קשר	ריאן ססניון
31	צרפת	בלם	עיסא דיופ
32	אנגליה	קשר	אמיל סמית' רו
33	ארצות הברית	בלם	אנתוני רובינסון